אוהלי הידברות

אחת הטרגדיות הגדולות של מדינת ישראל- מעבר לליברמן, גימל יפית וסרטים של עמוס גיתאי- היא הפער הבלתי נתפס בין הצורך האובססיבי שלנו לדבר, ובין העובדה שאנחנו לא ממש יודעים לדבר. בכל הפופוליטיקות שלנו אנחנו רואים אנשים עצבנים מטיחים זה בזה זה את המנטרה: "סליחה, סליחה, אני לא הפרעתי לך לדבר אז אתה אל תפריע לי לדבר" במקום פשוט.. לדבר, כי את זה אנחנו לא באמת יודעים לעשות: אנחנו יודעים לקלל, אנחנו יודעים לסמס, אנחנו יודעים לטקבק11111, וכשסוף סוף מתחשק לנו ממש לדבר- אנחנו לא בדיוק מדברים, אנחנו מִידברים. ואיפה אנחנו מידברים? ברור, באוהלי הידברות. חילונים ודתיים, יהודים וערבים, חרגולים וחצילים– יושבים באוהלי ברזנט באמצע אוגוסט בלי מזגן, וטוחנים את השכל אחד לשני.
מה הקטע שלנו עם אוהלים, אתם יכולים להסביר לי? כל פעם שאנחנו רוצים לעשות משהו חינוכי בארץ הזאת- אנחנו עושים אותו בתוך אוהל. מחנה גדנ"ע- באוהלים, יום שדה- באוהלים, ארוח מסורתי במאהל בדואי- באוהלים. בכיתה ו' העמיסו אותנו פעם על קומנדקר של זוגלובק והסיעו אותנו שלוש שעות לנגב. נעצרנו ליד פרשת דרכים: "100 מטר ימינה- מאהל בדואי. 150 מטר שמאלה: גמל אוכל סוסיתא". לקחנו מאה מטר ימינה. במשך שעתיים ישבנו צפופים, בלי טיפת חמצן או דיאודורנט, ולא ידענו אם כבר מותר לנו להפסיק לחייך לבדואית עם הפינג'ן. באמצע האוהל ישב בדואי ישיש עם נרגילה, וחיוך מאוזן לאוזן. לא הבנתי למה הוא מחייך, עד שהבנתי: האיש הזה מקבל כסף בשביל לשבת בבית שלו, לגרבץ, ו..זהו! אפילו לדבר הוא לא צריך! זאת פרנסה! לא מעצבן אתכם שרק באוהלים בדואים אפשר לקחת כסף על ארוח מסורתי, ובבתים רגילים אי אפשר? כל החיים שלי הבית שלי מלא פרזיטים, יושבים לי בסלון, רואים ליטל בריטיין, אוכלים לי את הקרח מהפריזר, שותים לי סאוט'רן קומפורט ולא משלמים גרוש. למה לא מרשים לי לפתוח ארוח מסורתי אצלי בדירה? "ארוח אשכנזי מסורתי בדירת 2.5 חדרים בגבעתיים!"     כל אורח משלם חמישה שקלים, נכנס דרך ההול, יושב על הספה, שותה מיץ חמוציות, מעשן נובלס, קורא אסטריקס, לומד על המנהגים האנתרופולוגים של בעל הבית: לקום בצהריים, לאכול "גמדים" תות בננה, לראות טלטאביז בגיל ארבעים וחמש– מאוחר יותר הארוח כולל גם מאכלים מסורתיים ממטבחו של בעל הבית: ספגטי משקית. אורז משקית. מים משקית! בעל הבית מכנס את כולם סביב המיקרוגל המבער, ומספר אגדת עם פולנית עתיקה על מקור המונוסודיום גלוטמאט. בסוף הביקור כולם אומרים תודה והולכים הביתה. לא גדול?