שקר הצ'אקרה, הבל הבאך

דודה שלי היא פריקית בריאות. כל בוקר היא לועסת חצי קילו סיבים תזונתיים שהמשפחה אוספת לה מהנגרייה של שרוליק הפוזל באזור התעשייה בהרצליה. אחר כך היא שותה ארבעה מולטיויטמינים, ויטאמין סי, די, אל אמ אנ או פי, כדור סידן נגד שברים, כדור פחם נגד גזים, שבע עשרה כוסות חלב- ואז היא מתחילה אימון כושר: היא לובשת טריינינג ורוד הדוק עם גרביים עד האוזניים, מצמידה את השחלות למרפקים, נכנסת למכונית שלה, נוסעת ארבעים וחמש דקות עד לפארק הירקון, מחנה ברוורס רבע שעה, עושה הליכה של ארבע וחצי דקות, ונוסעת חזרה הביתה עוד ארבעים וחמש דקות. רק אז מתחיל היום שלה.
אין רופא שלא מכיר את דודה שלי, ותאמינו לי שהיא בריאה פי חמישים מכל הרופאים שלה. מה שמעניין זה שהיא ניגשת שלוש פעמים בשבוע לרופא המשפחה שלה- אבל בכלל לא מאמינה ברפואה קונבנציונאלית. פעם בשלוש שנים, כשהיא כבר חולה במשהו- היא מתחילה לתזז בין כל המרפאים האלטרנטיביים שחיים בין קונייטרה לטאבה. הילינג, רייקי, דיקוּר, פדיקוּר, נר קינמון באוזן, נר לומינלט במעי הדק, שיאצו, שמנים ארומטיים, שמן דיזל, אקופרסוּרה, רפואה סינית, רפלקסולוגיה, פרחי באך, פרחי מוצארט, פרחי טיס- הכל הולך. מה שאני הכי אוהב אצל מטפלים אלטרנטיביים, זו השליטה המוחלטת שלהם ברזי הקוסמוס. האנשים האלו יודעים הכל. כולנו חיינו בטעות! היינו משוכנעים שצריך ללמוד שבע שנים כדי להיות רופא, שצריך להתמצא באנטומיה ולדעת איפה נמצא הלבלב ואיפה נמצא הטחול, איך עושים חוסם עורקים– איך לא קלטנו? רק פראיירים מוציאים 875 בפסיכומטרי ועשר בבגרות בתושב"ע ולומדים שבע שנים רפואה בעין כרם. אנשים נורמלים צריכים לדעת קצת לקרוא, קצת לכתוב- ואחרי חודשיים וחצי קורס אקו-פרציפלוכוּרה במכללת ברדוּגו ההוליסטית בצומת קסטינה, הם יכולים לקרוא לעצמם "מטפלים", ולקלף מאנשים 200 שח לשעה, בלי חשבונית. שזה בערך פי 12 מרופא אמיתי, דרך אגב.
כשאתה מגיע למטפל אלטרנטיבי, הוא מסביר לך שהאויב הכי גרוע שלנו זה לא המחלות- אלא הרפואה הקונבנציונאלית. עובדה שכל יום, בבתי חולים רגילים- אנשים מתים! אם כולם היו הולכים לאלטרנטיביים- הם היו חיים לנצח. היינו הולכים ברחוב ורואים מיליארדים של זקנים בריאים בני תשע מאות, עם נר באוזן ומחט בתחת. אבל בגלל שאנחנו מתעקשים ללכת לרופאים "אמיתיים" שלמדו "רפואה" ויודעים "לקרוא ולכתוב"- מגיע לנו.
מי שרוצה להיות מיליונר אלטרנטיבי, צריך לפתוח קליניקה. זה לא מסובך: אתם צריכים כמה מזרונים, קטורת של נאג צ'מפה, דיסק של לוייתן, רצוי גדול סנפיר – וזהו, פלוס מינוס. לא ממש משנה איך תקראו לטיפול שלכם- שיאצו, רייקי, רפלקסולוגיה, או שיטת תחכמוני. אתם מכניסים את הפציינט, אומרים לו לחלוץ נעליים, משכיבים אותו על המזרון, שמים לוייתן ברקע, עושים לו קצת קוצ'יקוצ'י בראש ובצוואר עם האצבעות, אומרים לו לנשום עמוק, ולנשוף עמוק, לנשום עמוק, ולנשוף עמוק– זה באמת עוזר, דרך אגב. רק מטפלים אלטרנטיבים עלו על השיטה הזאת, כי עובדה- אם לא תנשמו- אתם תמותו! ורק רופא אלטרנטיבי יודע את זה. אחרי שעה של לוייתנים וזקיר חוסיין, הפציינט שלכם כל כך תשוש נפש, שאפילו האולקוס שלו התאדה דרך הצ'אקרה המרכזית.
נגמר הטיפול. אתם אומרים לו לקום לאט לאט, בשקט, רגוע, לא להתאמץ, להזיז את יד ימין הצידה, בשלווה, בתנועה מעגלית למעלה, בלי להתאמץ, ואז למטה, בעדינות, להכניס את היד לתוך הארנק שלו, להוציא משם 200 שח ולשנע אותם לכוון שלכם. באנרגיה חיובית. אתם קובעים איתו עוד תור לשבוע הבא, וכשהוא מגיע אתם שואלים אותו איך הוא מרגיש. כאן יש שלוש אפשרויות: או שהוא מרגיש יותר טוב, או שהוא מרגיש אותו דבר, או שהוא מרגיש פחות טוב. לא לדאוג! יש לנו תשובה אחושלוקית לכל אפשרות. אם הוא מרגיש יותר טוב- אתם אומרים לו "רואה? זה עובד!" אם הוא מרגיש אותו דבר אתם מסבירים לו שרק אחרי חמישה עשר טיפולים – ואלפיים שקל – מתחילים לראות תוצאות, ושזה אומר שעכשיו הוא חייב, אבל ח י י ב להמשיך בטיפול- כי אחרת המצב מה זה יתדרדר. ואם הוא אומר שהוא מרגיש פחות טוב- אתם מסבירים לו שזה מצויין, כי זה מראה שהגוף שלו מגיב לטיפול! מבחינתכם, זה גם הסיכוי היחידי שבו הטיפול שלכם יהיה אפקטיבי- כי אם הוא יפסיק לבוא אליכם, הוא באמת ירגיש יותר טוב.