דור שלישי לגאולה

קוראים נאמנים שקראו בעיון את הפוסטים הקודמים, הפנימו ודאי את העובדה שכולנו בעצם בתי חרושת למילים. זה אומר שכל אחד מאיתנו הוא סוג של קבלן משנה, וכולנו חתומים על איזשהו חוזה לא ברור שמחייב אותנו לנפק איקס מאות מליונים של מילים לחלל האויר- ואז למות. זה אומר גם שבחלל האויר שלנו הצטברו המון מילים, נכון? אבל לא מספיק לפלוט מילים- מישהו צריך גם להזיז את המילים שאנחנו פולטים, לשנע אותם מנקודה אחת לשניה. כאן, הטכנולוגיה עושה עבודה יפה. אמצעי השינוע של מילים משתפרים משנה לשנה. היום, ברגע שאתה רק חושב על מילה, נגיד.. "מברג"? תוך חצי שניה אתה יכול לסמס את המברג שלך לניו יורק, ותוך עשירית שניה המברג שלך מוצא עצמו תקוע על השפיץ של האופרה בסידני באימייל. טכנולוגים אנחנו.
לפני כמה שנים התפרסם סקר שקבע שישראל היא המדינה המערבית עם כמות הפלאפונים הגדולה ביותר פר נפש. שימו לב: לא כמות הפלאפונים הגדולה פר מדינה- כמות פלאפונים גדולה פר נפש. כשחושבים על זה, זה הגיוני. את הפלאפון הראשון אנחנו שומרים מסיבות סנטימנטליות וכלכליות- הרי יום אחד נמכור אותו באיביי, ונעשה כזאת בוחטיה- כי ידוע שזה בדיוק מה שהאמריקאים מחפשים: מכשיר אריקסון משנת 93 בגודל פריג'ידר, עם טווח קליטה של שני גביעי קוטג' ריקים עם חוט באמצע מתוך "נסה ודע שעשועי מדע"– ואת הדור שלישי וחצי אנשים שומרים מסיבות טכנולוגיות- כי הוא גם מצלמה וגם אמפישלוש וגם מחדד פניאומטי, ואם נעביר אותו לרטט ונדחוף אותו לחלחולת, יש עוד כמה אפליקציות שהוא ידע ליישם.
דור שלישי וחצי.. אני לא מבין את זה. הפלאפון קיים בארץ כמה? 17 שנים? והוא כבר דור שלישי?? וחצי?? זאת אומרת שכשהפלאפון שלכם נולד- אמא שלו היתה בת חמש. לא מוזר?
אני משתמש עד היום בפלאפון הישן של סבתא חנה. אתם יודעים מה זה אומר? זה אומר שהפלאפון שלי הוא באמת דור שלישי.
וזה גם לא ממש יקר היום, לדבר בסלולרי. המינימום שכל חברת סלולר נותנת לך היום, הוא 252 דקות אויר חינם בחודש- בתנאי אחד: שתמצא על מה לדבר באותן 252 דקות! על מה אנשים יכולים כבר לדבר 252 דקות?? ועוד עם אותו בנאדם?? כמו כל תחקירן אמיץ- יצאתי לשטח לבדוק.
תחקיר קטן שביצעתי בקו 24 בשבוע שעבר, גילה שנושא השיחה האהוב ביותר על הישראלי המתנייד, הוא: איפה אני נמצא כרגע גיאוגרפית, יחסית לאיפה שנמצאתי גיאוגרפית בפעם הקודמת שהתקשרת, לפני דקה ורבע.
"הלו? כן מאמי. אני באוטובוס. כן. באבן גבירול, ליד רבין. כן. עוד מעט הוא יקח ימינה לפרישמן. ביי". לא עוברת דקה: "הלו? כן מאמי. אני עוד באוטובוס. כן. לא, אני כבר לא באבן גבירול. האוטובוס פנה לפרישמן, כפי שהתנבאתי בשיחתנו הקודמת. עוד מעט רמזור, ואז הוא לוקח שמאלה לכיכר מסריק, ואז לקינג ג'ורג'–".. תקשיבי רגע, מאמי. את כל כך רוצה לדעת איפה רושרוש שלך נמצא בכל רגע נתון? קבלי רעיון: על הבוקר, איך שרושרוש יוצא מהמקלחת- תדחפי לו איתוראן לתחת ותחסכי 5674 דקות אויר בחודש! למה את צריכה לדעת בכל רגע נתון איפה רושרוש נמצא?? אני לא רוצה לדעת בכל רגע איפה רושרוש נמצא, ואני המצאתי את רושרוש!!
איזה מזל שרק בני אדם יכולים לדבר בפלאפון.. תחשבו רגע מה היה קורה אחרת? "הלו? כן מאמי. מה העניינים? המון זמן לא שמעתי ממך. מה אני עושה? פוטוסינתזה. כן. מה? פוטוסינתזה. נו, אני מייצר סוכר מאנרגיה של קרני שמש. כן. מה? בדיוק. קולט CO2, פולט O2. בדיוק. נכון, 17 אנגסטרם, והפוטון ההוא. כן. כן, אני עדיין באותו מקום. איפה? בצפון, בשדה מאחורי השלט של "ברוכים הבאים למוצקין". מה? קר, בטח קר, חורף, לא? מה? למה אני לא עובר לאילת?? איך אני יכול לעבור לאילת, יה האבלה? אני תורמוס!"
מכל חברות הסלולר, יש לי הכי הרבה ריספקט לסלקום- ואני אפילו לא מנוי שלהם. עם הפלאפון הישן של סבתא חנה- אני חושב שאני מנוי של זוגלובק. למה ריספקט? כי תראו לי עוד חברה אחת שלקחה את החיסרון הכי גדול שלה- והפכה אותו לסלוגן? זוכרים את הסלוגן הראשון שלה, אי שם בשנות התשעים? "עם סלקום- אתה אף פעם לא לבד". זאת בדיוק הבעיה עם פלאפונים, לא? אתה אף פעם לא לבד!!  זה באמת רק אני? אני הבנאדם היחידי במדינה הדפוקה הזאת שעדיין חושב שלפעמים- לא תמיד- לפעמים- להיות לבד זה קצת נחמד? אוקיי, אז יכול להיות שאני אישית לקחתי את הצורך להיות לבד קצת רחוק מדי. אבל אתם? אנשים נורמטיבים, יפים, מחונכים, זוגיים, אין לכם אף פעם צורך להיות לבד? אפילו לרגע אחד?? בבית שימוש? במכון מור בז'בוטינסקי, כשקושרים לכם טחורים וירטואליים? משהו??
מה יהיה אם גם חברות אחרות יתחילו לספר לנו את האמת בסלוגנים שלהם?
"עם קרמבו ברדוגו תשמין כמו ג'מוס, ותעבור שמונה טיפולי שורש לפני גיל שלוש!" "המבורגר מקגרוגר טרי וחם- על כל שתי מנות- צינתור חינם!" "עם סיגריות נובלס אתה אף פעם לא לבד- כי אתה גוסס באונקולוגית גימל, ומביא ביד!"