לפני כמה עשרות אלפי שנים, אי שם באפריקה, בערך ביום שלישי אחה"צ – האדם הקדמון המציא את המילה הראשונה והביא לעולם את השפה המדוברת. בבת אחת, כל האנושות עברה שידרוג: לפני המצאת המילה היינו כולנו הומו ארקטוס (בעברית: אנשים זקופים), אחרי המצאת המילה הפכנו להומו ספיאנס (בעברית: זייני שכל).
לא שלא היתה לנו שפה לפני זה- היתה, אבל היא היתה שפת סימנים– שזו שפה קצת מבעסת. אין לך שמות עצם.. עלה לך רעיון לראש? אתה לא יכול סתם לספר עליו, אתה צריך להמחיש. זה יכול להיות קצת פרובלמטי כשאתה נמצא בסיטואציה חברתית עם כמה ניאנדרטלים מהעבודה, ופתאום בא לך לדבר על משהו כמו פליטת זרע. לא יודע.. כשאתה ממחיש נושא שכזה, מומלץ מאד להשתמש בכמה שמות עצם.
המעבר משפת סימנים למילים הוליד את אחד המקצועות הכי מגניבים בתולדות האנושות: ממציאן של מילים. איך קוראים בעברית למישהו שממציא מילים? בלשן? לא בדיוק. פילולוג? לא. קופירייטר? ממש לא. זהו, שאין למקצוע הזה מילה. במילון אבן שושן, אם תחפשו הגדרה מדויקת לאדם שממציא מילים חדשות כדי לתאר את תפיסת המציאות הייחודית שלו, תמצאו את ההגדרה: "סכיזופרן". אתם מבינים, האנשים שהמציאו את המילים הראשונות היו כל כך עסוקים בלהמציא מילים, שהם שכחו להמציא מילה לעצמם.
איזה כיף להמציא מילים. אין מקצוע שיותר הייתי רוצה לעסוק בו בתור "דייג'וב"- הבעיה היא שהתחום הזה קצת סגור. לא ברור לי עד היום איפה בדיוק לומדים להמציא מילים. לא שמעתי שמכללת עמק חפר פותחת מסלול משולב לתואר שני בהחייאת השפה הבוכארית. ומילא זה- הבעסה הגדולה עם המקצוע הזה היא שאין בו שום מקום ליזמות פרטית. אי אפשר להיות פרילנס בענף המצאת המילים. "הלו, שלום? אני מדבר עם נשיא כורדיסטן? שלום לך. קוראים לי נירמו, אתה לא מכיר אותי, אבל אני המצאתי שפה כורדית חדשה. אפשר לעשות לך פרזנטציה קצרה? אתה תאהב את זה. שים לב: לשבלול קוראים בומבמלה, לדוכיפת קוראים טנג'עילקוצקוץ, ושים לב לשוס: המילה מְזַוֵוה— הלו? הלו??" זהו, שזה לא עובד ככה. כשמדינה רוצה שמישהו ימציא לה שפה, היא צריכה למצוא בנאדם ספציפי, ולהגיד לו: "אתה- אתה תמציא לנו שפה!" לא ברור לי איך מדינה מחליטה מי ראוי להמציא לה שפה ומי לא ראוי. יושבים להם שני אנשים במרחק מאה קילומטרים זה מזה. שניהם מסתכלים באותו זמן על פרי יבש של אורן. בנאדם א' מסתכל, מסתכל, ובסוף אומר: "איצטרובל"! כולם קוראים לו גאון, נותנים לו פרסים, קוראים רחובות על שמו, מכניסים אותו להיכל התהילה של השפה העברית. בנאדם ב' מסתכל, מסתכל, ובסוף אומר: "פזדיחוּחטוח!" כולם קוראים לו חולה נפש, נותנים לו ציפרלקס ומכות חשמל, מכניסים אותו להיכל התהילה של המחלקה הסגורה באברבנאל. ולמה, בעצם? "פזדיחוחתוך" זו מילה מפגרת יותר מאיצטרובל? אין מילה מפגרת יותר מאיצטרובל!! איצטרובל היא המילה המפגרת ביותר שהומצאה איפשהו, מתישהו. אוקיי, היא מיוונית במקור. קראתי בויקיפדיה. אז יודעים משהו? היווני שהמציא אותה, היה די דביל. מה הקשר בין המילה הזאת, ובין ערימת שפיצים חומים ויבשים שנראית כמו שלד של חציל? מתישהו בהיסטוריה, מישהו ישב מול הדבר הזה ואמר לעצמו "הממ.. גרגמל.. לא. בומבמלה.. לא. אברהם הירשזון.. לא, יש פה דיפטונג". איך בנאדם מביט באיצטרובל ומחליט לקרוא לו איצטרובל? מה יש כאן? אונומטופיאה? נכי פ"נ? חסרי ש"ג? נכי ש"ג, חסרי פ"נ?? לא. אין פה כלום. נאדה.
יודעים איך המציאו את האיצטרובל? אני אגיד לכם: היה קופירייטר. היה לו דדליין. הוא לא עמד בדדליין. ואז בוקר אחד, ברבע לשמונה, חצי שעה לפני הפגישה החודשית שלו עם חז"ל- הוא נזכר: "פאק! מרגלית, כבר רבע לשמונה, ועוד לא המצאתי שם לג'חג'ח.. הג'חג'ח! זה שמפריש לי שרף על המכתבה כבר חודש? כן. בדיוק. הג'חג'ח. אני צריך להמציא לו שם. מה? לא, אני לא יכול לקרוא לו ג'חג'ח. אי אפשר לקרוא לג'חג'חים ג'חג'חים. האחרון שעשה את זה היה דודו טופז, תראי איפה הוא היום. מרגלית, עשי טובה מותק. תעשי על הלוח מקום לשמונה אותיות. אוקיי? עכשיו וואוולז. שימי לי י' וו', וביניהם שימי שש אותיות. לא חשוב איזה! מה שבא לך. א- י- -צ- -ט- ר- ו-ב- ל מה? איצטרובל?? את עושה צחוק, מרגלית? זאת המילה שבעלך יביא עכשיו לחז"ל, ויחזור הביתה עם צ'ק?? מי יקנה ממני מילה כזאת, מי?"
אז זהו, שמישהו קנה. אתם קניתם! עד לפני דקה וחצי אפילו לא חשבתם שיש איזושהי בעיה במילה הזאת, איצטרובל. ואפילו אם חשבתם– מה עשיתם בקשר לזה?? כלום. מישהו יצא פעם להפגין נגד מילה? "מוות לאיצטרובלים!! תאמין לי, אני גדלתי איתם. זונות כולם! אני מכיר את המנטליות של האיצטרובלים. יבוא ליברמן, יראה להם מה זה. אלה, צריך להרוג אותם עוד כשהם צנוברים!".
אבל זהו, שלא יצאנו להפגין נגד אף מילה. ציבור צרכני המילים בכדור הארץ הם הציבור הפראייר ביותר בתולדות האנושות. בגלל זה האקדמיה ללשון יכולה להמציא לנו מה שבא לה- אנחנו במילא לא נתנגד! מחר בבוקר, הם יכולים להחליט שלא אומרים יותר "חולצה"- אלא: בָּעעעעעעעעעעעעעעע. זה יראה לנו מוזר בהתחלה, אבל באיזשהו שלב נתרגל. "שומעת? אתמול קניתי בקסטרו בָּעעעעעעעעעעעעעעע כחולה ו בָּעעעעעעעעעעעעעעע בז'. חבל לך על הזמעעעעעעעעעעעען!
נשמע מוזר? ממש לא. על דברים גדולים יותר לא ממש יצאנו להפגין.. הנה, מישהו החליט בזמנו שעמיר פרץ צריך להיות שר ביטחון. לא ראיתי אתכם יוצאים לרחובות להפגין.. לא ראיתי את עצמי יוצא לרחוב להפגין.. מה יש? זה הגיוני! עמיר פרץ שר בטחון. שיעשה לחיזבאללה מה שהוא עשה להסתדרות, למה לא? ואהוד ברק שר בטחון- עוד יותר טוב! שיעשה לחמאס מה שהוא עשה למפלגת העבודה!
נ.ב- הקטע הנ"ל נכתב במקור למופע "אנטיגיבור", ובשתי ההופעות הראשונות הוא פתח את חלק המופע העוסק במילים, שפה ותקשורת. בהופעה השלישית ובאילו שבאו אחריה לא ביצעתי את הקטע מפאת אורכו ומפאת העובדה שהוא עובד טוב יותר בתור טקסט כתוב, לדעתי. לעצלנים שביניכם (או לחילופין: כבדי הראיה שביניכם, האנאלפביתים שביניכם וסתם האנשים ביניכם שרוצים לראות אותי בחליפה) יש אופציה לצפות בכל הקטע ביוטיוב:
כשאתה מחזיק ככה את האיצטרובל זה נראה כאילו תגיד 'הא יוריק, היטב היכרתיהו' .. זהו! היה צריך לקרוא לדבר הזה 'יוריק' במקום איצטרובל, יותר הגיוני נכון?
זה אכן היה הרעיון, גם לפוסטר של "אנטיגיבור" עם החציל. שתי נקודות!
לפני 18 שנים שיחקתי את המלט במכינה של ניסן נתיב, ומאז יש כמה טקסטים שעדיין צרובים בזכרוני הקולקטיבי.
סוד השפה האנושית.
כדי לפצח את סוד השפה האנושית, צריך להסכים כי צריך לשתוק.
ומדוע לשתוק ? כי אין מלים , ואולי יש רק אותיות.
השפה האנושית עוד לא הומצאה,
ואם השפה האנושית עוד לא הומצאה , באיזו שפה נתאר את המצאתה ?
התשובה באה מאליה……..כמובן, בשפת המעשים.
ומה צריך לעשות ?
אפשר לעשות מעשה פשוט מאוד , ולנגוע בדופן פנימית של מקרר.
עד מהרה יתברר, כי בעקבות מעשה פשוט כזה, באה אל העושה….ידיעה מופלאה.
ראובן: אני נוגע בדופן פנימית של מקרר….וידיעה באה אלי
לוי: מה אתה יודע ?
ראובן ידיעה פלאית באה אלי בעקבות מגע בדופן פנימית של מקרר.
אני לא יכול לתאר את הידיעה הזו, כיוון שהשפה עוד לא הומצאה.
לוי: גם אני רוצה שידיעה פלאית כזו תבוא אלי.
ראובן: תנגע בדופן פנימית של מקרר, וידיעה זו תבוא אליך.
לוי: נכון, נגעתי, וידיעה פלאית הגיעה אלי.
גם אני לא יכול לתאר את הידיעה הזו, כיוון שהשפה עוד לא הומצאה.
ראובן: אולי נעניק שם לידיעה פלאית זו ? וכך נתחיל ליצור שפה.
לוי: אתה צודק, אם נעניק שם לידיעה הפלאית הזו, כך נתחיל ליצור שפה.
ראובן: שפה מתחילה עם שם.
לוי: מה זה שם ?
ראובן: צירוף של אותיות ( בעל צליל ייחודי, וצורה חיצונית ייחודית)
צירוף האותיות ל ו י הוא השם שלך, וצירוף האותיות ר א ו ב ן הוא השם שלי.
לוי: ואתה רוצה להמציא צירוף אותיות, שיהיה השם של הידיעה שבאה אלינו, בעקבות מגע בדופן פנימית של מקרר ?
ראובן: כן, זה ממש מתבקש להמציא שם לידיעה המופלאה שבאה אלינו, בעקבות מעשה
פשוט, של מגע בדופן פנימית של מקרר.
לוי: אתה מסכים שצירוף האותיות ק ר מ י ר יהיה השם שלה ?
ראובן: מסכים.
לוי: עכשיו המצאנו את המלה הראשונה של השפה האנושית.(צירוף האותיות ק ר מ י ר )
ראובן: מה בסך הכל המצאנו ? בחרנו צירוף אותיות באופן שרירותי, והחלטנו שצירוף אותיות זה , יהיה שם של ידיעה.
זוהי ידיעה מסוימת, שבאה בעקבות מעשה מסוים, של מגע בדופן פנימית של מקרר.
לוי: עכשיו כל אדם יכול לעשות את המעשה המסוים הזה – ולדעת.
השם של הידיעה הזאת, יהיה ק ר מ י ר.
ראובן: השפה האנושית היא פשוטה מאוד, וזוהי שפה של שמות.
כל צירוף אותיות נבחר יכול למלא תפקיד של שם.
שמעון שפתאום הגיע שואל : מה זה ק ר מ י ר ?
לוי: זה צירוף אותיות, שהתפקיד שלו הוא שם.
שמעון: שם של מה ? שם של מי ?
לוי: צירוף האותיות ק ר מ י ר הוא שם מוסכם של ידיעה טבעית, שבאה בעקבות מעשה
של מגע בדופן פנימית של מקרר.
שמעון: אתה יכול לתאר לי את הידיעה הזו ?
לוי: עם מה ? עם צירופי אותיות אחרים ? הרי זה בלתי אפשרי.( כל צירוף הוא רק שם)
שמעון: ואיך תבוא אלי הידיעה הזו ?
לוי: עליך לעשות מעשה , ולנגוע בדופן פנימית של מקרר.
שמעון: טוב, הנה עשיתי את המעשה…..ואני מסכים שידיעה מופלאה הגיעה אלי.
לוי: עכשיו עליך להסכים, כי צירוף האותיות ק ר מ י ר יהיה השם המוסכם של ידיעה זו.
שמעון: אולי נקצר את השם שבחרתם, עבור הידיעה הפלאית שבאה בעקבות מעשה, של מגע בדופן פנימית של מקרר. ?
לוי: אפשר במקום צירוף האותיות ק ר מ י ר להסתפק בצירוף האותיות ק ר מ י
שמעון: ואולי מספיק להשתמש בצירוף האותיות קרמ
ראובן : כן זה שם יפה קרמ
לוי: אני הייתי מסתפק בצירוף האותיות ק ר מה דעתכם ?
ראובן: השפה האנושית היא שפה של שמות. כל צירוף אותיות הוא רק שם.
שמעון: קשה להתרגל לרעיון הזה , האם באמת כל צירוף אותיות הוא רק שם ?
ראובן: יש המון צירופי אותיות, ולכל צירוף יש צליל ייחודי וצורה ייחודית.
יש המון "דברים" בעולם שהאדם מבחין בהם באופן מעשי, ולכל דבר מאלה יש לבחור צירוף אותיות שימלא תפקיד של שם.
שמעון: יש המון פעולות מעשיות שהאדם מסוגל לעשות, ולכל פעולה צריך לבחור צירוף
אותיות שימלא תפקיד של שם.
לוי: יש המון ידיעות טבעיות שבאות אל האדם בעקבות מעשים שהוא עושה, ולכל ידיעה כזו יש לבחור צירוף אותיות, שימלא תפקיד של שם.
שמעון: אני כבר התרגלתי לרעיון הזה , שכל צירוף אותיות הוא רק שם ?
לוי: מה זה צירוף האותיות הזה ק ר ע י ל ך ד ר ?
ראובן:איזו שאלה מוזרה ? הרי כל צירוף של אותיות יכול למלא רק תפקיד של שם.
שמעון: נכון, צריך לשאול ….שם של מה ? הוא צירוף האותיות ק ר ע י ל ך ד ר
שם של דבר ממשי ? , של דבר לא ממשי ? של פעולה ממשית ? של פעולה לא ממשית ?
של ידיעה שבאה בעקבות מעשה ?
ראובן: הצירוף הזה פנוי , והוא יכול למלא תפקיד של שם, ……למה שנרצה.
השפה האנושית היא שפה פשוטה מאוד.
שפה זו מבוססת על מעשים המביאים ידיעות, וזה העיקר.
האדם עושה ויודע…..וזה העיקר.
השלב השני בשפה הוא השימוש בצירופי אותיות הממלאים תפקיד של שמות לידיעות.
לוי: לא פלא שיש אלפי שפות אנושיות בעולם, הרי כל אדם עושה ויודע.
לא פלא שילדים רוכשים שפה בקלות ובמהירות, מכיוון שהם כל הזמן עושים מעשים,
( משחקים ) ורוכשים ידיעות הבאות אליהם ללא מאמץ.
המבוגרים, רק מלמדים את הילדים, את השמות המוסכמים של הידיעות.
א.עצבר
7/2016