הצילום הנפלא הזה צולם בשנת 1978, והוא מציג שניים מהכוכבים המבטיחים ביותר מימי "תור הזהב" של הקולנוע האמריקאי בשנות השבעים: מריל סטריפ (מצד ימין, למי שהסתבך) ולצידה אחד השחקנים הנערצים עלי מאז ומעולם: ג'ון קאזאל. הם הכירו שנתיים לפני כן, דווקא על במת התיאטרון: שניהם שיחקו ב"מידה כנגד מידה" ב"פאבליק ת'יאטר" בניו יורק והתאהבו, ובזמן הצילום המפורסם הנ"ל כבר היו מאורסים.
ג'ון קאזאל חושף במשחק המדהים שלו כל כך הרבה ניואנסים קטנטנים שמתבטאים בכל תנועה שלו, בשפת הגוף המדהימה שיצר ובמיוחד בעיניים הנפלאות שלו. העיניים העצובות שלו, הנעלבות, הממורמרות. הטייפ קאסטינג של קאזאל היה כמעט קבוע: אדם רגיש ופגיע שנמצא במשפחה/ עבודה / עיירה הלא נכונה, נרמס על ידי סביבה קשוחה ומצ'ואיסטית שאינה מבינה אותו- אולם בכל זאת מתעקש להשיג לעצמו טעימה מהמשהו הזה שכל האחרים משיגים בקלות. קאזאל שיחק בסך הכל בחמישה סרטי קולנוע- כולם, אגב, היו מועמדים לאוסקר- ובכולם, כאמור, גילם את האיש העדין, השברירי והממורמר. השבריריות שלו בלטה על רקע הקליברים האחרים לצידם שיחק: אל פצ'ינו, רוברט דה נירו, מרלון ברנדו, ג'ין הקמן, כריסטופר ווקן ועוד. להוציא חובבי קולנוע משובעים, רוב האנשים לא מכירים היום את שמו של קאזאל, אולם הכוכבים ששיחקו איתו העריצו אותו ואת הדמויות שגילם: הוא פרץ למסך הגדול בשנת 1972, בדמותו של פרדו קורלאונה– הדמות הטראגית ביותר של "הסנדק" ו"הסנדק 2" של פרנסיס פורד קופולה. פרדו, החוליה החלשה, האח הגדול כרונולוגית אך הפחות מוערך מבין בני משפחת קורלאונה, שמוצא תמיד נחמה דווקא אצל אויבי המשפחה, שמנצלים פעם אחר פעם את תמימותו ואת רצונו הנואש בתשומת לב ואהבה. סצינת העימות בין פרדו למייקל קורלאונה ב"סנדק 2" היא אחת הסצינות הנפלאות בקולנוע:
Michael
I've always taken care of you , Fredo.
Fredo
Taken care of me? You're my kid brother and you take care of me?? Did you ever think about that — did you ever once think about that?? Send Fredo off to do this — send Fredo off to do that! Let Fredo take care of some Mickey Mouse night club somewhere! Send Fredo to pick somebody up at the airport! I'm your older brother Mike and I was stepped over!!
Michael
That's the way Pop wanted it.
Fredo
It ain't the way I wanted it!! I can handle things! I'm smart! — not like everyone says — not dumb, I'm smart and I want respect!
בשנת 1974 , בין צילומי שני חלקי "הסנדק", קאזאל שיחק ב "השיחה"- אולי סרטו הגאוני ביותר של קופולה- וגילם את סטאן, העוזר הממורמר של ג'ין הקמן, טכנאי ההאזנות האפרפר והשושואיסט. שנה אחר כך הוא שיחק ב"אחר צהריים של פורענות" של סידני לומט, וגילם את דמותו של סאל, שותפו של אל פצ'ינו, ששודד בנק כדי לממן לאהובו ניתוח לשינוי מין. שנה לאחר מכן פרחה האהבה בינו למריל סטריפ, והשניים לוהקו בשנת 1978 ל"צייד הצבאים" של מייקל צ'ימינו. גם כאן הוא מגלם דמות בשם סטאן (סטנלי), וגם כאן הוא עלה נידף: בחור שלא היה מספיק חזק ו/או גיבור להתגייס לויאטנם, ונשאר תקוע במפעל המתכת העגמומי בקליירטון, עיירה נידחת בפנסילבניה ממנה מגיעים כל גיבורי הסרט.
הצילום למעלה מציג את קאזאל כשחקן גאון בשיא הקריירה המטאורית שלו, ועוד שחקן שמאורס למריל סטריפ, להזכירכם- מה שלא יכול להיות לגמרי רע. אז למה המבט העגמומי הזה? החיים מחייכים, לא?
אז זהו שלא. האדם, כידוע, מתכנן תוכניות- ואלוהים צוחק. בתיאום מצמרר עם הטייפ-קאסט הקבוע של קאזאל- דמות שברירית מדי בעולם נוקשה מדי- בא הגורל ועשה את שלו: זמן קצר לפני תחילת הצילומים של "צייד הצבאים" התחיל קאזאל להרגיש חולשה וכאבים בעצמות (בסצינת הפתיחה של הסרט, בה החברים יוצאים מהמפעל, אפשר להבחין שהוא גורר רגל), ולאחר סדרת בדיקות התברר שהוא סובל מסרטן עצמות בשלב מתקדם. קאזאל חלק את הסוד הזה עם צ'ימינו הבמאי, שיידע את האולפנים, שמצידם הנחיתו הוראה: היפטר מג'ון קאזאל, ומיד. אין ספק: הרגישות ההוליוודית בשיאה. מריל סטריפ שמעה, התפלצה, השתוללה והודיעה ש"אם הוא הולך- אני הולכת". מייקל צ'ימינו הצטרף אליה במאבקה (הצודק). האולפנים טענו ששום דבר אישי, אבל אי אפשר לבטח את קאזאל- וכאן נכנס לתמונה רוברט דה נירו ומימן מכיסו את דמי הביטוח האסטרונומיים. וכך התקפלו האולפנים, וקאזאל זכה להשלים את אחד הסרטים היפים בהם שיחק. המצב שלו היה כה רע, עד שצ'ימינו החליט לצלם בתחילת ההפקה רק את הסצינות בהן הוא משתתף, החלטה שהתבררה כנבונה מאד: ג'ון קאזאל נפטר בחודש מרץ 1978, לפני שזכה לראות את בכורת "צייד הצבאים", שהתקיימה כמעט שנה מאוחר יותר. הוא היה בן 42 בלבד.
קולנוענים רבים רואים במותו את סוף "תור הזהב" של הקולנוע האמריקאי. שנות השמונים של הוליווד הביאו לנו בעיקר את ספילברג וחבר מרעיו, והקולנוע האמריקאי הפסיק להיות קולנוע חוקר, מתבונן, שובר גבולות ומביע, והפך לסוג של לונה פארק אחד גדול, עם מתקנים טובים יותר וטובים פחות. אבל אני הפסקתי לספור את הפעמים בהם צפיתי בסרט הוליוודי וחשבתי לעצמי שהתפקיד הזה היה צריך להיות של ג'ון קאזאל, אלמלא התעקש השחקן הגאון הזה לגלם בחייו את אותה הדמות שגילם בסרטיו הנפלאים: איש עדין, רגיש, עם חלומות גדולים, ללא יכולת להגשים אותם. כל כך חבל
שלום, אני הזולת והנה אחד מחסרונותי – ראיתי את 'השיחה' מההתחלה ועד הסוף והיה משעמם נורא. מצטער.
זה אכן וואחאד חסרון, עדו, אבל אין לי דרך חוקית להעניש אותך. נסה להרהר בחטאיך ביום כיפור, ואם ישארו בספריית הוידאו רק עותקים של קונילמל- נסה לראות שוב את השיחה. נשבע לך שמדובר בסרט מדהים
א. אם היתה לך דרך להעניש אותי לא היית צריך לכתוב את הבלוג הזה שעוסק במיזנטרופיה.
ב. מה שמביא אותי לקרוא אותך לסדר, זה כבר הטור השני שלך (יחד עם השניצלים של סבתא) שאיננו מיזנתרופי, אתה מידרדר.
אין לי מושג במי מדובר…
אבל פתחת לי שער לסקרנות אדירה לגבי כל הסרטים שציינת שבהם הוא שיחק.
אני כבר יודע אילו סרטים אראה בתקופה הקרובה.
תודה!