באג לייף

כל אחד מאיתנו כבר הפנים מזמן שהוא חי ב"ארץ להיפך". ארץ שנראית הפוך משאר העולם, חושבת הפוך ממנו ובמיוחד- מתפקדת הפוך ממנו. אולי זה קשור למשהו בגֶן היהודי שלנו: בכל שאר העולם אנשים מקוים שאולי, איכשהו, מתישהו.. יהיה טוב. אצלנו לא מתלבטים: אצלנו יודעים. בוודאות מוחלטת: יהיה חרא. הכל אצלנו בנוי על הידיעה שיהיה חרא. קחו למשל את הבישול היהודי: בכל שאר העולם אנשים מעבירים חיים שלמים כדי לגדל את הדג הנכון, ליישן את נתח הבשר הנכון, לגדל את הענב הנכון באור הנכון כדי להשביח את היין הנכון.. רק אצלנו יודעים: הבשר הוא פאלש פילה, הדג הוא קרפיון מעוך מתקופת היורה, היין הוא יין פטישים. לכן הבישול היהודי מתמחה לא בהבלטת טעם האוכל, אלא בהדחקה שלו: אם ניקח את הבשר הסיבי, הזול והעגמומי ביותר באטליז של יענקל השוחט, נוסיף להן קצת תפוחי אדמה ניאנדרטליים, כמה גרגירים ומעיים מפוחלצים, ונבשל אותם ארבעים שעות רצוף – נקבל צ'ולנט שיהיה מספיק חם, עד שנשכח ממה הוא בעצם עשוי. אם ניקח את הדג המעאפן בעל הריח הכי נורא, ונבשל אותו ברוטב מספיק חריף- נקבל חריימה שתשכיח מאיתנו את הדג, בגלל ששעה לאחר האוכל עדיין ננסה לכבות את השריפה בלשון. מצד שני, אם אנחנו יודעים בוודאות שהכל יהיה חרא, זאת אומרת שיש לנו משהו ודאי בחיים! אנשים צריכים ודאות בחיים, ואצלנו היא קיימת בכל פעם שאנחנו נדרשים לנפק תחזית כלשהי, בכל נושא שהוא: שיחות השלום יכשלו. ביבי ואבו מאזן לא מסוגלים לפתור את הסכסוך בין חומוס אבו גוש לחומוס אחלה, אין מצב שהם יביאו שלום למזרח התיכון. רואים? כמו שאמרתי: יהיה חרא. ומזג האויר: יהיה חם, ואז יתחמם, ואז הביל, ואז חם יותר, ואז אפילו יותר חם, ואז גבעתיים תתמוסס לה וכותב שורות אלו יתאדה בסערה השמימה. ובקיץ הבא?  חם יותר. הנה, שוב: יהיה חרא. יהיה ממש, ממש חרא.
אבל יש גם ניצוץ אופטימי בסיפור, כי לפעמים הידיעה הזאת נותנת לנו תקוה: כשאתה בטוח תמיד שיהיה חרא, כל הפתעה היא רק לטובה! מי לא זוכר את מה שקרה לפני עשר וחצי שנים, כשהגיע המילניום? כל העולם דיבר על באג אלפיים. כדור הארץ היה באטרף. מה יהיה?? המחשבים יקרסו, לא יהיה חשמל! נפתח ברז: במקום מים יצא לנו עמבה, נלך לשירותים: במקום דץ יצא לנו דצה!! ההבדל הגדול בינינו לשאר העולם, היה שבכל שאר העולם אנשים שיקשקו מבאג אלפיים- בישראל כולם התפללו לבאג אלפיים. לא היה כאן בנאדם אחד בלי קומבינה: "בוא נראה. אני עכשיו באוברדראפט של שמונה עשרה אלף ויש לי חמישים אלף בפק"ם, אז בשלושים לדצמבר אני מושך את כל הפק"ם, מחביא מתחת לבלטות, יום אחר כך- שלאח!- הבאג מוחק לי האוברדראפט! אני מחכה יומיים, מפקיד את החמישים אלף ויש לי פלוס! הה? ואז אני מביא קפיצה למשרד הרישוי, ומגלה ש- זלאחש!- הבאג מחק לי את השלילה והנקודות והנהיגה מונעת! משם אני נותן קפיצה לטאבו ומגלה ש-הופה!- הבאג רשם על שמי את טירת נויישוונשטיין בהרי בוואריה הגרמנים!! ואז אני מציץ בראי, ורואה ש-טה-דאאאאם!-הבאג החליף לי סופסוף את הפרצוף! יס!! אני גבוה!! אני יפה!! אני קלאודיוס! ואז אני נכנס למיטה ומגלה שם את מי? קלאודיה שיפר!! סטגאדיש! ברוכה הבאה בצל… קורתי, קלאודיה. איך… איך הפכת להיות הבאג שלי בדיוק? מה?? אההההה, אני הבאג שלך, אני מבין.