גוגי ומגוגי- פרק שני!

בשעה טובה ומשמחת, לרגל פסטיבל הקומיקס והאנימציה וכמעט שלוש שנים לאחר שהפרק הראשון (פיילוט, בעברית תקנית וטלויזיונית) ראה אויר עולם, העליתי היום לרשת את הפרק החדש של "גוגי ומגוגי"- סדרת האנימציה שאני עובד עליה- בהפסקות משמעותיות- מזה מספר שנים.
הכל התחיל אי שם בשנות התשעים, כאשר לימדתי קבוצת מחוננים מקסימה ברמת השרון, וביניהן בלטה לה ילדה מופלאה בשם מיכל, שכבר בכיתה ד' הבינה קולנוע ואנימציה יותר מהרבה קולנוענים בוגרים שפגשתי בימי חיי. מיכל הפכה עבורי (עד היום) לסוג של בת לא ביולוגית, ובמהלך שעורי הקומיקס והאנימציה שעברנו/ העברנו יחדיו, נהגנו לשבת יחד מול הכיתה ולבצע דיאלוגים קולחים בשלל קולות ורעיונות. בין שעור לשעור התחלתי לכתוב תסריטונים אודות אח ואחות עוקצניים ומצחיקים, שיושבים זה מול זה בחדרם הזערורי ומנסים להבין את העולם, דרך עיניהם מלאות הדמיון. את התסריטים הללו היתי מביא איתי לרמת השרון, משחק כמובן את דמותו של גוגי, ומיכל נודבה במהירות לגלם את מגוגי. בערך חמישה או שישה תסריטונים כאלו הספקתי לכתוב עד סוף הקורס (שנת 95, אם אני לא טועה), ואז הבנתי שיש כאן חומר לסדרה.
בשלב הראשון עשיתי את הטעות התמימה אותה עושה כל תסריטאי/קומיקסאי תמים: שלחתי את הטקסטים לכל מיני חברות הפקה, ערוצי שידור וכיוצ"ב. חלקם לא חזרו אלי עד היום, חלקם חזרו והתפעלו- אבל השורה התחתונה היתה זהה: כסף?? אין לנו. תכתוב טלנובלה, ואז נדבר.
השנים חלפו, וגוגי ומגוגי צברו אבק במגירותי העמוסות. מדי פעם פניתי לאנימטורים אלו ואחרים וניסיתי לעניין אותם, ותמיד עלה נושא התקציב הבלתי קיים, וצמד הילדודס חזרו למגירה.
אבל אז, לפני שלוש שנים, פגשתי את מיקי מוטס: אנימטור מקסים, איש חמוד וילד בנשמה. מיקי התלהב מהתסריטים, ויחד החלטנו להפיק פרק ראשון לסדרה: "ארץ עיר". הדמויות התבססו חלקית על דמויות שיצרה חברתי הטובה אורית נבו (בלהבלה), ועברו אי אילו שינויים במהלך השנים.
משימה לא פשוטה היתה להפוך את ערימת הדיאלוגים הללו לסרט אנימציה שידבר בשפה ויזואלית ויצדיק את היותו סרט אנימציה, ולא דיאלוג כתוב או תסכית רדיו, למשל. הישועה באה דווקא מערוץ "ביפ", שבשנת 2001 שידר סדרת אנימציה צנועה וגאונית בשם "דוקטור כץ": סדרת אנימציה נטולת אנימציה (כן, כן) שהצליחה לשמור את הצופה מרותק בזכות הומור מטורף, ובעיקר בזכות ריצוד חזק של הדמויות, ו"קאטים" גאוניים לאסוציאציות שלהן. זו השפה שבה בחרתי לביים את גוגי ומגוגי, ואז התחלתי לחפש מגוגי. לאחר אודישנים רבים מצאתי את איריס מורגנבסר המקסימה, שהצליחה להיכנס בשיא הטבעיות לדמותה העדינה מחד וצינית מאידך- של מגוגי.
את ההקלטות ועריכת הסאונד עשינו באולפן של דודי סופר, שהוא גם שותפי המוכשר למופע "אנטיגיבור". כעבור אי אילו חודשים הפרק הראשון היה ערוך, והועלה אחר כבוד לאתר שלי. לא ידעתי למה לצפות, ובשעורי קומיקס ואנימציה התחלתי להקרין אותו לקבוצות המחוננים שלי, והופתעתי לטובה מהתגובות הנפלאות. משהו בשני הילדים האלו הצליח לתפוס אותם, ועד היום אני נזכר בתענוג כיצד ראיתי באחת ההפסקות שני תלמידים- לא שלי!- שזעקו "שררררגא!!" זה לזה.
הדברים התחילו להסתבך כשניסיתי למכור את הסדרה לטלויזיה. התגובות היו נפלאות, תודה רבה, אבל התקציב שהוצע לי באחד מערוצי הילדים היה קצת מעליב, והיה גורם לי לפשוט רגל אם הייתי מנסה להפיק סדרה בת 20 פרקים (שזו בערך המטרה כרגע).
לאחר כשלון המשא ומתן האנימטיבי, החלטתי לא להתייאש ולהמשיך ליצור את הסדרה, אבל זה לא היה פשוט. אנשים טובים שעזרו לי בפרק הראשון לא יכלו לעבוד על השני מסיבות תקציביות (ובמיוחד לאור העובדה שאין כל כך תקציב), ושבתי למשבצת מס' 1, לחפש את האנשים שעימם אעבוד.
הרבה חיפושים ומאמצים הניבו לבסוף שני אנימטורים ואנימטורית אחת: אורי בר לביא (שביצע נהדר את ה"פיקטים"- קטעי האנימציה הממחישים את המחשבות והאסוציאציות של גוגי ומגוגי), ניר גרין ואלונה בלובה, שהיו אחראים על אנימציית הדמויות. ליאו תנא בעל הלב הרחום, שמלווה אותי מזה מספר שנים בעריכות שונות ומשונות (וערך את ההקלטה השניה של "אנטיגיבור") ערך במיומנות ואפילו הכיר לי את החתולה המופלאה שלו- אודרי, שהתגלתה כאחת החתולות היותר מתוקות ומגרגרות במזרח התיכון.
הפרק הנוכחי נשלח מיד לאי אילו ערוצי ילדים, ואני אנסה לחדש את המשא ומתן, ללא מתווך גרמני. יהיה תקציב? לא יהיה? לא יודע, והאמת היא שברגע זה- זה לא כל כך חשוב. פרק חדש של הסדרה שאני כל כך מאמין בה עלה לאויר, נולד לי ילד. זה המון.
מזל טוב