מקצוע ביד

כשהייתי בכיתה ה', המורה לאה שאלה אותנו באיזו תקופה היינו רוצים לחיות, אם יכולנו לבחור. כמעט כולם בחרו במהפכה הצרפתית, לא ברור למה. אולי מפני שזה נשמע נחמד, ללכת למדרחוב ובמקום לראות אנשים עם שרוואלים מוכרים דרבוקות, ואנשים עם דרבוקות מוכרים שרוואלים- לראות איך לוקחים את כל האנשים האלה- ומורידים להם את הראש. בכלל, תמיד כשאנשים צריכים לבחור לעצמם תקופה, הם מעדיפים תקופות מאד מעניינות מבחינה היסטורית, עם כל מיני אקשן וביצות מיובשות וערכים ואנופלס.
אני, כמובן, תמיד חשבתי להיפך. ה-תקופה שהייתי רוצה לחיות בה, היא תקופת העיירה היהודית. לא נשמע לכם שיחוּק מדהים לחיות בעיירה יהודית? אני מתכוון, חוץ מהחלק של הפוגרומים. תחשבו על עיירה יהודית נייטרלית, שמשלמת פרוטקשן לקוזאקים. זה נשמע לי כמו קיבוץ באידיש, ואתה אפילו לא צריך לרכב על טרקטור, לאכול אבוקדו או לשמוע מיקה קרני. מה שהכי אהבתי בסיפורים על העיירה, היה החלק של המקצועות: לכל יהודי היה מקצוע של מילה אחת. היה לנו את יענקל הקצב, נחמן הנגר, שבתאי החייט, ובמקרים חריגים- שמואל לייזר מוכר סידקית. היית שואל מישהו מה הוא עושה- ותוך פחות מעשירית שניה ידעת. והיום? נסו פעם לשאול איש הייטק מה המקצוע שלו, חכו שלושת רבעי שעה- ותראו אם הבנתם. "אני בדיוק סגן אקסקיוטיב של חברת בת שעברה התמזגות עם קרטל סמים קולומביאני שמשקיע בסטארט אפ שפיתח דגם חדש של גויאבה וירטואלית. כרגע אנחנו עובדים על אבטיפוס של פרוטוטייפ לפרזנטציה של התכנית העיסקית של– " יופי, סבבה, אבל מה המקצוע שלך? מקצוע???" "אה… אין לי מושג."
יש כמה מקצועות שמלווים אותנו מאז שנות השבעים, אבל משהו בכל זאת השתנה בהם. מקצועות שעברו מטאמורופוזה. פעם היינו הולכים לספר, אחר כך הוא הפך להיות מעצב שיער, אחר כך הוא הפך להיות שוקי זיקרי, ואז הוא השתדרג למכונת גילוח, כי לכולם יש קרחת. וגנן? היום קוראים לו "מעצב נוף" או "משדרג חמציצים". אבל לא רק השם של הגנן השתנה- גם העבודה שלו השתנתה. זוכרים את הגנן של פעם? ההוא שהיה מגיע לחצר עם כובע קש, ומגרפה, וקלשון, ושפם? ההוא שהיה שותל היביסקוס סיני ליד השביל, כדי שיהיה לנו מחבואה? אז זהו, שגם היום יש גנן, אבל יש לו מקצוע קצת שונה. היום התפקיד של הגנן הוא לאתר כל דבר ירוק, שלא משתייך לעולם החי או עולם הסמחטה- ו-זזזזז! לקצץ לאמ- אמא שלו את הצורה עם מסור חשמלי. איך זה התחיל בעצם? "גנן" לא בא מהשורש גנ"ן? כלומר- איש שעושה… גן? וגן זה לא דבר שאמור להיות ירוק, עם פרחים, פרפרים וסלמנדרות? יופי, אז איפה בדיוק נכנס המסור החשמלי לסיפור?? מתי החליטו אנשים שגנן לא צריך יותר להשקות, או לזרוע, או לקלטר- אלא פשוט- לבתר? יש כאן תהליך: פעם, גנן היה מכניס דברים לאדמה- היום הוא מוציא. לגנן של הבנין שלי יש מבצע מיוחד: במשך חודש אחרי כל ביקור שלו- אם אתה מוצא ברדיוס של חמישה ק"מ משהו אחד שעושה פוטוסינתזה- אתה מקבל את הכסף חזרה, פלוס קרטון רעל עכברים. והעסקים אצלו משגשגים, ברוך השם. הוא דואג להפוך כל גינה מוזנחת- לשממה מטופחת.
אני אישית יכול להסתדר בלי עשבים בגינה ובלי פטל קוצני בשביל, ולפרחים אני בכלל אלרגי באביב. מה שמטריד אותי בכל הסיפור הזה, זה שאף אחד לא חותם לי שהמטאמורפוזה המקצועית הזאת לא תפלוש גם למקצועות אחרים. לכו תדעו, מנתח מוח. פעם הוא היה משקיע, מכניס אותך לסי.טי, מרדים, מנתח, אחות איזמל, אחות מלקחיים, שעת המוות שלוש ורבע… מי יודע מה קורה שם היום? "שלום ויקטור… בוא תפגוש את המכונה החדשה שבעזרתה נסיר את הגידול שלך במוח.. זה מכשיר תוצרת צרפת אורגינל. איך קוראים לו? גיליוטינה".
יש מקצועות שמעניקים לך אוטומטית גם הקדמה קטנה לשם שלך. אינטרו: דוקטור, סגן אלוף, אדריכל, אינג'ינר.. אבל כשאתה אמן- לא סופרים אותך ממטר. לא רק שלא משלמים לך- אפילו לשם שלך אין הקדמה! שימו לב איך העולם הדפוק הזה עובד: בנית בידה? אתה אינג'ניר מקס שטייינברגר. ניסחת חוזה שכירות למשחטת תרנגולי הודו בכפר ורבורג? אתה עורך דין שלמה בצלאלי. תיקלטת בבר מצווה במושב גפרורי ארטישוק? אתה דיג'יי שמשון לוי. הקלטת את Kind of blue אולי האלבום הגאוני ביותר בתולדות הג'ז? אתה מיילס דייויס. לא דוקטור דייויס, לא גונדר דייויס מיילס, לא תא"ל מ. – סתם מיילס דייויס. כושי עם חצוצרה.
אצלנו, האמנית היחידה שהחליטו משום מה לצ'פר ולתת אינטרו לשם שלה- היא רחל המשוררת. לא הבנתי אף פעם את העניין הזה. רחל המשוררת? "רחל"?? מה היא, סטינג? בונו? מדונה? ריטה?? אין לה שם משפחה? תתפלאו, היו לה שניים- בלובשטיין סלע! ומה הקטע עם "המשוררת" אחרי ה"רחל"? פחדתם שנתבלבל בינה לבין "רחל הפרוקטולוגית"? "רחל שמאית המקרקעין"? יושבת אישה רזה עם שחפת מול הכנרת, כותבת שירים. איזה עוד מקצוע כבר יכול להיות לה?