ארכיון תגיות: נירמו

זירת ההתרחשות: מונית להר הצופים, ירושלים. משתתפים: נהג מונית, והח"מ. נהג- אז מה אתה אומר? הוא יבוא בסוף? אני- מי? נהג- המשיח. אני- המשיח? לא יודע. מה אתה אומר? נהג- לפני עשרים שנה היה לילה אחד, חב"ד הודיעו המשיח בא. … להמשיך לקרוא ←

זירת ההתרחשות: מקלחות גברים, בריכת רמב"ם. נוכחים: הח"מ, ועוד שני מבוגרים, בני שישים לערך. איציק מתקלח. מוטי מתגנב לאט לתא המקלחת שלו, הבעה קונדסית על פניו. מוטי: איציק! אי-ציק!!!חלאס, ת'כנרת גמרת לנו! איציק (שר): יאללה לך הביתה, מוטי, שלום ו-תודה– … להמשיך לקרוא ←

את הסיפור הקצר הבא כתבתי לפני שש או שבע שנים. כמו דברים אחרים שכתבתי, הוא מבוסס בחלקו על חוויות אמיתיות שעברתי, שעורבבו להן בחופשיות רבה עם רסיסי דמיוני המפותח. הסיפור נכתב בעיצומו של משהו שניתן להגדיר כ"תקופה קשה בחיי האישיים", … להמשיך לקרוא ←

זירת ההתרחשות: הפארק הלאומי, רמת גן, שבת בבוקר, סוף שנות התשעים. משתתפים: ילד וילדה בני ארבע לערך. שני הילדים מתרוצצים על כר הדשא. לאחר כמה דקות הם מתעייפים. ילדה: די, לא רוצה יותר לרוץ. בוא נשחק. ילד: במה נשחק? ילדה: … להמשיך לקרוא ←

בשעה טובה, האקדמיה ללשון העברית העלתה אתר חדש למֶרשֲתת. לרגל המאורע החגיגי, החליטותי להעלות מערכון שלי (להלן: צחקיק)  שנכתב כחלק מסדרת הצחקיקים "גויאבות בערפל" אותה כתבתי לפני אי אילו שנים, אך עדיין, אבוי, לא חזיתי בה מופקת, בועטת וחיה (להלן: … להמשיך לקרוא ←

זה מדהים, כמה דברים המוח שלי זוכר- בלי שבכלל ביקשתי ממנו. אני זוכר, עוד מכיתה ו', שפינסקר כתב את "אוטואמנסיפציה". למה אני זוכר? לא ברור. זה הדבר היחיד שאני יודע על פינסקר, חוץ מהעובדה שהוא מחבר את דיזנגוף ובוגרשוב. אני … להמשיך לקרוא ←

?Now that I've met you, would you object to never seeing me again את השורה היפה והעצובה הזו, אומרת/מתחננת קלאודיה (מלורה וולטרס), הג'אנקית היפהפיה בסרט "מגנוליה", לדייט שלה: ג'ים, השוטר הטמבל (ג'ון סי. ריילי הנפלא). השורה הזו מופיעה גם בשיר … להמשיך לקרוא ←

זירת ההתרחשות: בית ספר במרכז הארץ, כיתה גימל שניה, שעור אנימציה. השעה- שמונה ורבע בבוקר. אני נכנס לכיתה עם תיק גדול, ומוציא מתוכו מצלמה וחצובה. עשרים גמדים היפראקטיבים מתנפלים עלי. גמדים (במקהלה): ניר ניר ניר תראה מה עשינו תראה תראה … להמשיך לקרוא ←

האורטופד של מכבי ישב מולי, מקומט למשעי, ובהה בי בשעמום גלוי. הוא מצא חתיכת בד מקומטת על השולחן שלו, הוריד את משקפיו, ניקה אותן במשך חצי דקה והרכיב אותן שוב. אחר כך הוא עיין שוב בצילום הסי.טי שהבאתי לו, הניח … להמשיך לקרוא ←

רוב האנשים השמחים אינם יודעים זאת, אולם גם לנו, הדיכאוניים, יש ימים טובים יותר וטובים פחות. גם לנו תקופות, גם אנחנו עוברים שלבים: דיכאוניסט בן עשרים הוא קוטר מייבב, אולם בגיל שלושים הוא עובר מטמורפוזה חשובה והופך להיות אדם בשל … להמשיך לקרוא ←